על מה הסולם הזה שואל
עשרת ההיגדים מסתובבים סביב יחס אחד: היחס אל כללים שאדם לא כתב בעצמו. הם שואלים על מסורת, על סמכות, ועל השאלה אם דרכים מבוססות ראויות למבט נוסף. מה שהם לעולם אינם שואלים הוא לאיזו מסקנה מגיעים בסוף. שני אנשים שאינם מסכימים על שום דבר קונקרטי יכולים לנחות באותה נקודה בדיוק, מפני שהסולם רושם עמדה מול הכלל ולא את התשובה שיצאה ממנה.
הפן יושב בתוך פתיחות לחוויה, המשפחה שאוספת את המשיכה אל הלא מוכר, וכאן כדאי להיזהר מבלבול בין השניים: פתיחות לחוויה היא כותרת של שש תכונות, ופקפוק במוסכמות הוא אחת מהן בלבד. דמיון מכוון את המשיכה אל העולם הפנימי, עניין אמנותי אל היופי, אהבת חידושים אל מקומות שטרם נוסו. פקפוק במוסכמות מכוון אותה אל הנורמות, ואת הפרוסה הזאת הוא מחזיק כמעט לבדו: הוא נוסע יחד עם הממד שלו רפוי יותר מכל אחת מחמש האחיות.
לשם באנגלית מגיע משפט נפרד. בספרות הסולם נקרא Liberalism, והשם הזה נטבע במחקר האישיות הרבה לפני מערכות המפלגות של ימינו. הוא עושה בדיוק את העבודה שעושים חרדה או ענווה במקומות אחרים במבחן, כלומר מצביע על נטייה נמדדת ולא על מחנה שאליו משתייכים. השם העברי מדויק ממנו, אבל בתרגומים ובמקורות באנגלית עדיין פוגשים את הישן.
בספרות המחקרית השטח הזה מסומן בדרך כלל בשם ערכים, וכתיבה ישנה יותר מכנה אותו אי מוסכמתיות. הניסוח שלפניכם הולך אחרי הפריטים בנחלת הכלל שג׳ונסון פרסם, ואין מאחוריו שאלון מסחרי.