פתיחות לחוויה · פן O2
עניין אמנותי מודד עד כמה חזק היופי מגיע פנימה. מוזיקה, תמונה, נוף מהחלון, משפט מדויק: השאלה היא אם דברים כאלה נקלטים בכלל, ואם מחפשים אותם מיוזמה. ברמה גבוהה ארבע תיבות של מוזיקה מסדרות מחדש את הערב. ברמה נמוכה הכול עובר ליד בלי אובדן, מפני שתשומת הלב יושבת במקום אחר.
חינם, בלי הרשמה, תוצאות מיד
עניין אמנותי במודל חמש התכונות הגדולות מודד כמה מקום תופס היופי. ההיגדים שואלים על אמנות, על מוזיקה, על שירה ועל נוף: אם הם מחזיקים את הקשב, אם מחפשים אותם מיוזמה, ואם חדר יפה וחדר עקר עושים יום שונה. ידע באמנות אינו נמדד כאן, וגם לא טעם טוב: השאלה היא מה נקלט, ולא מה מוכר משמות ומזרמים.
הפן שייך לפתיחות לחוויה (Openness to Experience), והוא זה שפונה כלפי חוץ. דמיון עובד בעיניים עצומות וסקרנות אינטלקטואלית עסוקה בטיעונים, ואילו כאן נקלט מה שהגיע דרך העין והאוזן, כלומר דבר שכבר עומד בעולם. בתוך המשפחה הזאת הוא גם הקרוב ביותר להחליף את הממד כולו: מבין השישה, דווקא הסולם הזה חולק עם חמשת האחרים את המקסימום, 0.54 בנתונים שלנו.
ומעל הסולם הזה לא עומד שום סולם אחר במבחן. מתוך 135,947 פרופילים הממוצע כאן הוא 40.2 מתוך 50, המקום הראשון מבין שלושים הפנים, וסטיית התקן 6.68. אצל נשים הממוצע 41.9, הגבוה ביותר שקבוצה כלשהי מגיעה אליו בכל המבחן. מכאן יוצאת מסקנה לא אינטואיטיבית: 40 נקודות גולמיות מניחות גבר מעט מעל האמצע של קבוצתו, ואישה בשליש התחתון של קבוצתה.
בספרות המקצועית הסולם הזה מופיע בשם אסתטיקה, ובעבודות מוקדמות יותר אותו שטח נקרא רגישות אסתטית. הפריטים שבידינו לקוחים מהמאגר הפתוח שתיעד ג׳ונסון, ואין להם קשר לשאלון מסחרי כלשהו.
שלוש שכנות נדחקות אל הסולם הזה, וכל אחת מהן משנה את הקריאה של המספר. השם עצמו מזמין את הראשונה, ולכן היא נפתחת קודם.
הסולם אינו שואל מה הידיים יודעות לעשות אלא מה מגיע פנימה. מי שאינו מוציא צליל נקי נוחת בקצה העליון בלי בעיה, ואילו מאייר שעושה מזה פרנסה יושב לפעמים באמצע, מפני שהמקצוע הפך את היופי לעבודה. כישור, הכשרה וטעם הם שלושה דברים נפרדים, ואף היגד בסולם אינו נוגע בשניים הראשונים.
שתי המילים משמשות פעמים רבות כאחת, והנתונים מסרבים לאחד אותן: המשותף להן הוא 0.35, פחות מהמשותף לסולם הזה עם חמלה מתוך נעימות, שהוא 0.38. דמיון בונה מה שלא היה, והסולם הזה מגיב למה שכבר עומד בחוץ, בין שאדם עשה אותו ובין שנוף גדל מעצמו.
לרגישות ליופי מצמידים בדרך כלל עצבים רעועים, והמספרים אינם תומכים בזה. מבין עשרים וארבעה הפנים שמחוץ לנוירוטיות, לסולם הזה הקשר השטוח ביותר אל המשפחה ההיא: אף מתאם אינו עולה על 0.11 עם ששת הסולמות שלה, ועם חרדה הוא אפס מדויק. שמוזיקה מצליחה להזיז אינו מספר דבר על יציבות.
אף קצה אינו הנפש העדינה יותר. אחד מוציא תשומת לב על האופן שבו דברים נראים ונשמעים, והשני מוציא אותה במקום אחר ומקבל עליה משהו אחר.
ארבע תיבות מוזיקה מסדרות מחדש את אחר הצהריים. האור בחדר וקו הגבעה נקלטים בלי מאמץ, וחלל עקר שוחק גם כשכל דבר בו עובד כמו שצריך. גלריה, הופעה ונוף רחוק אינם חובה אלא דלק. החשבון מגיע בזמן ובכסף, וגם בכך שחשוב כאן דווקא מה שהסובבים מתייקים תחת המילה נחמד.
יופי במוזיקה, באמנות או בטבע נוחת עליך פיזית. סביבה מכוערת מרוקנת אותך באמת, וסביבה מעוררת השראה מגביהה כל דבר שנעשה בתוכה.
כאן נשקל דבר לפי מה שהוא עושה. כיסא שמחזיק משקל עדיף על כיסא שיוצא טוב בתמונה, ושיר נראה דרך ארוכה למחשבה קצרה. ההחלטות יוצאות זולות, והשעות שאחרים מוציאים על בחירה בין שני גוונים של אותו צבע נשארות בכיס. המחיר הוא ערוץ מכובה: הסביבה קובעת מצב רוח בכל מקרה, והקריאה ממנה פשוט אינה מגיעה.
התועלת באה אצלך קודם. כלי שעובד עדיף בעיניך על כלי יפה, והיושר הזה לגבי סדר העדיפויות שומר על בחירות פשוטות.
בערך ארבעה מכל עשרה נופלים ברצועת האמצע, והרצועה עצמה אינה עומדת באותו מקום בשני המינים: אצל גברים היא נמתחת מ-35 עד 42 נקודות ואצל נשים מ-40 עד 45. משם היופי מגיע ברגעים טובים ואינו קובע את סדר היום של השבוע.
רמה נמוכה, בינונית וגבוהה נחתכות ביחס 30/40/30, המוסכמה שג׳ונסון מפעיל על הנורמות האלה. אלה רצועות במדגם ולא סוגי אנשים, ואף ציון כאן אינו פוסק אם הטעם שלך טוב.
עשר תשובות ששוות בין 1 ל-5 כל אחת מציבות את הציון הגולמי בין 10 ל-50. העקומה שלמטה נשענת על 135,947 פרופילים שהושלמו, והמשקל בה נדחק אל הציונים הגבוהים עד שכמעט לא נשאר שם מקום פנוי.
| אחוזון | ציון גולמי |
|---|---|
| 10 | 31 |
| 25 | 37 |
| 50 | 42 |
| 75 | 46 |
| 90 | 49 |
החציון הוא 39 אצל גברים ו-43 אצל נשים, ו-43 האלה הם החציון הגבוה ביותר שקבוצה כלשהי מגיעה אליו בשלושים הסולמות. מחצית הגברים נעים מ-34 עד 44 ומחצית הנשים מ-39 עד 47, ולכן 40 הוא תוצאה רגילה יותר מחזקה. האחוזון משווה לאנשים מאותו מין ומאותה קבוצת גיל שעשו את המבחן הזה ברשת, וכולם בחרו בעצמם לענות עליו.
כאן המינים מתרחקים זה מזה יותר מבכל מקום אחר מחוץ לפינה החרדתית של המבחן, וכאן גם המקום היחיד בפתיחות לחוויה שבו השנים מוסיפות במקום להחסיר.
נשים צוברות בממוצע 41.9 נקודות וגברים 38.0, פער של 3.9 על סולם שרוחבו 40, ורק חרדה מפרידה בין המינים יותר מזה. הגיל דוחף את שתי העקומות למעלה: גברים מ-37.2 מתחת לגיל 21 עד 39.3 אחרי 60, ונשים מ-41.5 עד 42.8. זה הפן היחיד בפתיחות לחוויה שמטפס בשני המינים בכל ארבעת תאי הגיל, ובמודל כולו יש שמונה כאלה מתוך שלושים. התוספת קטנה, ועל התא המבוגר נשענים כ-250 משיבים בכל מין, ולכן הקצה שלו נקרא כרמז ולא כמספר.
פתיחות לחוויה מחוברת רופף: שני פנים שלה חולקים ביניהם בממוצע 0.29, מול 0.48 במצפוניות ו-0.52 בנוירוטיות. בתוך המשפחה השכנה הקרובה היא מודעות לרגשות עם 0.42, אחריה סקרנות אינטלקטואלית עם 0.38, אהבת חידושים עם 0.37 ודמיון עם 0.35. מחוץ לממד מופיעות חמלה עם 0.38, אלטרואיזם עם 0.37 ועליזות עם 0.29, כלומר הקשר לחמלה הדוק מהקשר לדמיון.
ברמה גבוהה הציון מופיע בכל מקום שבו התוצר נראה או נשמע. השקופית שאיש לא הגיה, הניסוח שצורם, המוצר שעובד ובכל זאת מרגיש זול: כל אלה נתפסים כאן, והקולגות לומדים להעביר לכאן את עשרת האחוזים האחרונים. אותה עין דורשת גם סבב נוסף על עבודה שכבר טובה דיה, וזה הצד היקר שלה. רמה נמוכה נצמדת להגדרת המשימה, מוסרת בזמן, ואינה נתקעת על גוון.
טעם משותף עושה כאן עבודה שקטה. ברמה גבוהה מגישים הופעה, ספר או קו חוף כדי לומר מה שלא נאמר ישירות, ומשיכת כתפיים בתשובה פוגעת יותר משהתכוון מי שמשך אותה. ברמה נמוכה הדאגה מושקעת ברובד היומיומי, בקניות, בהסעות ובתיקונים, ואז נשמטת לפעמים ההזמנה שהוסתרה בתוך בקשה להסתכל על משהו יחד.
בקצה העליון השאלה היא למה הרגישות הזאת מחוברת. בלי עבודה שתיאחז בה נשאר טעם לבדו, ואם נעשה ממנו משהו בפועל תלוי בפרופיל שלידו: הפנים של מצפוניות באותה תוצאה מראים את זה מיד. בקצה התחתון אין דבר שדורש תיקון, והעובדה שהסביבה משפיעה על מצב הרוח בעוצמה הרגילה נשארת נכונה גם כשהקריאה ממנה אינה מגיעה.
כמחצית מהשוני בין אנשים בסולמות של חמש התכונות הגדולות נזקפת לגנטיקה, וזה מה שמצטבר מהשוואות בין תאומים זהים לתאומים שאינם זהים. את רוב המחצית האחרת תולים בנסיבות פרטיות שגם ילדים שגדלו באותו בית אינם חולקים ביניהם, ולא בסגנון החינוך המשותף להם. יש כאן מרווח לתנועה, אבל הסדר היחסי בין אנשים אחרי עשר שנים דומה למדי לסדר שהיה בהתחלה.
מה שיוצא דופן בסולם הזה הוא הכיוון. כמעט כל פתיחות לחוויה מידלדלת עם השנים, ודמיון בחדות, ואילו הרגישות ליופי מוסיפה מעט בכל תא גיל ובשני המינים. ההסבר המתבקש הוא חשיפה מצטברת: הטעם הוא אחד החלקים הבודדים באישיות שהחיים כל הזמן מוסיפים לו עוד שכבה, מפני שכל תערוכה וכל תקליט נשארים בו. אלא שהנורמות מעמידות זה ליד זה אנשים שונים ברגע אחד, ולכן חלק מהשיפוע שייך לדורות ולא להתבגרות.
מספר אחד אינו אומר למה הרגישות הזאת מחוברת. עניין אמנותי גבוה ליד משמעת עצמית גבוהה בונה דברים, וליד משמעת עצמית נמוכה אוסף אותם. הצירוף הזה הוא הרובד שבו עובד הניתוח בתשלום.
חינם, בלי הרשמה, תוצאות מיד
בגרסה של 300 הפריטים עניין אמנותי נמדד בעשרה היגדים, ובגרסה של 120 בארבעה. כל תשובה שווה בין 1 ל-5, חמישה מהעשרה כתובים בכיוון ההפוך ומתהפכים לפני החיבור, והסכום נקרא מול טבלת הנורמות של המין וקבוצת הגיל, וכך הוא הופך לאחוזון. האלפא יצאה 0.811 בגרסה הארוכה ו-0.748 בקצרה, שתיהן על הנתונים הפתוחים שפרסם ג׳ונסון.
אלפא מראה עד כמה ההיגדים של אותו סולם מסתדרים זה עם זה. במחקר נהוג לראות 0.70 ומעלה כערך יציב. חישבנו את המספרים בעצמנו מהנתונים הפתוחים של ג’ונסון, כך שאפשר להשוות אותם לערכים שפורסמו.
עשרת ההיגדים אינם מודפסים בדף הזה במתכוון. היכרות מוקדמת עם ניסוח מזיזה את התשובה עליו, ולכן הם נפתחים רק אחרי שהמבחן מתחיל.
300 שאלות · כ-40 דקות
לעשות את המבחן המלא120 שאלות · כ-15 דקות
לעשות את הגרסה הקצרהחינם, בלי הרשמה, תוצאות מיד
לפני המדידה יש כאן מחוון, והוא מבקש הערכה של המיקום ביחס לאנשים אחרים. בסולם הזה הניחוש נוטה לצד אחד: הוא נשען על מה שקרה השבוע, על סרט או על תערוכה, ולא על עשר השנים האחרונות. המרחק בין הניחוש לציון מעניין לא פחות מהציון עצמו.
0 פירושו נמוך כמעט מכולם שעשו את המבחן, 100 פירושו גבוה כמעט מכולם.
זה ניחוש, לא מדידה. המבחן משווה את התשובות שלך לנורמות מאנשים אמיתיים.
לא. הסולם אינו שואל מה אפשר ליצור אלא אם אמנות, מוזיקה ונוף מגיעים פנימה וכמה מקום נותנים להם. אנשים שלא הופיעו ולא הציגו בחיים מגיעים לקצה העליון שלו באופן קבוע. כדי לעשות אמנות נדרשים גם מקצוע וגם התמדה, והם יושבים בחלקים אחרים של הפרופיל.
הרצועה העליונה נפתחת ב-43 נקודות גולמיות אצל גברים וב-46 אצל נשים, וזה גבוה מפני שכל הסולם נדחק כלפי מעלה. מכאן יוצא הדבר הלא נוח: 40 מתוך 50 שווים לאחוזון 56 אצל גבר ולאחוזון 33 אצל אישה, כלומר תוצאה שנראית חזקה ואינה כזאת.
נשים צוברות בממוצע 41.9 וגברים 38.0, פער של 3.9 נקודות שרק חרדה עוברת אותו. אותו הבדל חוזר במדגמים גדולים, והסיבות ממשיכות להיות במחלוקת: על מה מלמדים ילדים לשים לב, סגנון הדיווח על עצמו, וביולוגיה. זו השוואה בין ממוצעים של קבוצות, והיא אינה מנבאת דבר על אדם מסוים.
כאן הנתונים עונים בפשטות. מבין הפנים שמחוץ לנוירוטיות, דווקא לזה הקשרים החלשים ביותר אל הממד ההוא: אף מתאם אינו עולה על 0.11 עם ששת הסולמות שלו, ועם חרדה הוא אפס. דמות האסתט הרועד אינה מקבלת תמיכה במספרים שלנו, וגם התוצאה עצמה אינה אבחנה.
פתיחות לחוויה היא הממד, ועניין אמנותי הוא השני מששת הפנים שלו. המתאם שלו עם הממד הוא 0.71 ועם חמשת האחרים יחד 0.54, ההתאמה ההדוקה ביותר שפן של הממד הזה מגיע אליה. ובכל זאת רוב השוני נשאר לא משותף, ולכן ציון ממד ברצועת האמצע יכול להסתיר משיכה חזקה ליופי.
האלפא יצאה 0.811 לגרסה של עשרה היגדים ו-0.748 לגרסה של ארבעה, שתיהן על הנתונים הפתוחים של ג׳ונסון. שתיהן עובדות. הקצרה חוסכת זמן ומשלמת על כך בחדות, וזה נראה בעיקר ברמת הפן ופחות ברמת הממד כולו.
עשרה היגדים סוגרים את הציון הזה, ואותה מדידה מחזירה גם את עשרים ותשעה הפנים האחרים. הגרסה הארוכה שואלת עשרה היגדים על כל פן ומדויקת יותר ברמת הפן, והקצרה שואלת ארבעה ונגמרת מהר. שתיהן חינם ואף אחת אינה דורשת הרשמה.
חינם, בלי הרשמה, תוצאות מיד