מה בדיוק נמדד בסולם הזה
הסולם קורא כמה חזק נשמע הרצון וכמה עולה הדחייה שלו. ההיגדים נוגעים באכילה שממשיכה הרבה אחרי השובע, בכסף שיוצא מהחשבון בלי שתוכנן, ובהמשך של דבר נעים אחרי הנקודה שבה כבר הוחלט לעצור. איזה תיאבון בדיוק שולט באדם אינו נשאל כאן כלל, ונמדד רק כוחה של המשיכה עצמה.
הפן יושב בתוך נוירוטיות מפני שהפסד לדחף משאיר אצל רוב האנשים כעס קטן על עצמם, והדמיון לשכנים במשפחה נגמר בערך שם. מבין ששת הפנים של הממד זהו המלוכד פחות מכולם: מול חמשת האחרים הוא עומד על 0.44 בלבד, הנמוך בשישייה, וגם אלפא שלו, 0.788, היא הנמוכה בשישייה. הקשר החזק ביותר שלו בכל המודל שוכן מחוץ לממד, מול שיקול דעת מהמצפוניות, מינוס 0.53.
ערב אחד אינו מוכיח דבר. כמעט כל אדם מסיים לפעמים את החפיסה, ומי שיוצא משבוע קשה מושיט יד למה שקל להשיג. מה שנמדד הוא השבוע הרגיל, זה שבו שום דבר לא השתבש: כמה פעמים המשיכה מנצחת בלי שהיה לכך גורם חיצוני, ומה עולה בשקט השמירה עליה. כדאי לדעת מראש שהסולם כולו עומד גבוה: ממוצע 32.1 מתוך 50, הגבוה בשישייה, מול 25.7 בפגיעות בלחץ.
בכתיבה המחקרית השטח הזה נקרא כמעט תמיד אימפולסיביות, ובטקסטים ותיקים יותר הוא מופיע בשם חוסר מעצורים. הניסוח שבו אנחנו משתמשים מגיע ממאגר הפריטים הפתוח שגולדברג פתח וג׳ונסון ערך, והוא אינו שייך לשום שאלון מסחרי.