מצפוניות · פן C4
שאיפה להישגים היא החלק במזג שקובע את גובה הרף שאדם מציב לעצמו. לא מה שאפשר לעשות, אלא כמה חשוב שהתוצאה הבאה תעלה על הקודמת. מי שמקבל ציון גבוה מגיע ליעד וכבר מסתכל מעברו. מי שמקבל ציון נמוך מחליט מה נחשב מספיק ונשאר לחיות שם. שני הדפוסים עובדים, והם פשוט משלמים במטבעות שונים.
חינם, בלי הרשמה, תוצאות מיד
הפן מודד כמה גבוה מציבים לעצמם את הרף וכמה מהר רוצים להרים אותו שוב. ההיגדים עוסקים בכוונון על תוצאה מצוינת, בבחירת יעדים שדורשים יותר, ובשאלה אם הגעה ליעד משאירה שובע או חוסר מנוחה. התפוקה עצמה אינה נכנסת לחשבון כאן: נמדד התיאבון להמשך, ולא הסיכום שרשום על הנייר בסוף השנה.
הפן יושב בתוך מצפוניות, הממד של יעדים, סדר ואמינות, והוא קרוב מאוד למרכז שלו: מול הציון הכולל של הממד הוא מגיע ל-0.79, שני רק למשמעת עצמית. לרצות תוצאה גדולה יותר היא נטייה אחת, ולספק אותה שבוע אחר שבוע היא נטייה אחרת, והשתיים נפרדות זו מזו לא מעט.
בתוך 135,947 פרופילים הממוצע כאן הוא 37.6 מתוך 50, השלישי בגובהו מבין ששת הפנים של המשפחה וגבוה בכמעט שבע נקודות מהממוצע של משמעת עצמית. קל יותר להודות בשאיפה מאשר בלוח זמנים. מכאן נובע שציון גולמי של 38 יושב באמצע הקהל, והעשירון העליון נפתח רק ב-45.
בספרות המחקר הסולם נושא בדרך כלל את השם Achievement Striving, והמסורת הוותיקה של מוטיבציית הישג מכסה כמעט את אותו שטח. הפריטים הם גרסת IPIP החופשית לשימוש שפרסם ג׳ונסון.
שאפתנות אוספת משמעויות זרות מהר יותר כמעט מכל תכונה אחרת בשאלון, מפני שהמילה עצמה נושאת בעברית היומיומית שבח וגנאי גם יחד. שלוש משמעויות כאלה נקראות לתוך ציון גבוה, ואף אחת מהן אינה מה שהסולם מדד.
המחקר מפצל פרפקציוניזם לשניים: המשיכה אל רף תובעני, והפחד לא להגיע אליו. הסולם הזה לוקח רק את החצי הראשון. החצי השני שייך לנוירוטיות, ובנתונים שלנו השניים כמעט אינם הולכים יחד: שאיפה להישגים עומדת מול חרדה על מינוס 0.19. רף גבוה אינו מגיע עם פחד באותה חבילה, וגם ההפך נכון.
שום היגד בסולם אינו שואל כמה שעות נמשך יום העבודה. שעות ארוכות צומחות מתוך התפקיד או מתוך מנהל לא פחות משהן צומחות מתוך האופי, ועבודת יתר כפייתית נקראת אצל איש מקצוע בדרך אחרת לגמרי. השאפתנות כאן קשורה לקצב ולא למשך: הקשר החזק ביותר שלה מחוץ לממד הוא מרץ, 0.58.
שני הפנים האלה יוצרים את הצמד ההדוק ביותר בתוך מצפוניות, 0.70, והשלישי בהידוקו מבין כל 435 צמדי הפנים בנתונים שלנו, ולכן מדברים עליהם כעל תכונה אחת. הן אינן תכונה אחת. כאן השאלה היא כמה גבוה מכוונים, ומשמעת עצמית עונה אם העבודה נמשכת אחרי שלא נשאר בה שום דבר מעניין.
קצה אחד קונה מרחק שנעשה ומשלם עליו בשובע. הקצה השני שומר על השובע ומשלם בטווח שמעולם לא נבדק. אין כאן ציון שכדאי לכוון אליו.
היעדים נקבעים קצת מעבר להישג יד, וברגע שעומדים על אחד מהם הוא הופך לרצפה החדשה. עבודה שיש לה פסגה נראית לעין מוציאה מכאן דלק אמיתי, והקרובים מתרגלים לכך שמידת המספיק שלך גבוהה משלהם. החשבון מגיע דווקא בהפסקה: ההגעה מחממת בערך יממה, והמרחק שכבר נעשה מפסיק להיספר כמעט מיד.
הרף עולה מעצמו כל הזמן. הגעה ליעד מספקת אותך בערך ליום, ואז מופיע הבא בתור, והמנוחה מתחילה להרגיש כמו בזבוז זמן. דלק, עם מחיר.
מגדירים איך נראית תוצאה טובה מספיק ומפסיקים להתווכח איתה, וכך משתחררות השעות שאחרים מוציאים על האחוז הבא. החיים הרגילים מקבלים תשומת לב בזמן שהם קורים, ולא אחרי שהם נגמרו. המחיר נצבר לאורך עשורים ולא לאורך שבוע: יכולת שמעולם לא נדרשה נשארת בלי שימוש.
המילה 'מספיק' מוכרת לך היטב. החיים עבורך גדולים יותר מסולמות טיפוס, ועדיף לך לחיות טוב היום מאשר לייעל בלי סוף למען תואר.
כארבעה פרופילים מכל עשרה יושבים ברצועת האמצע, בערך בין 34 ל-41 נקודות אצל גברים ובין 36 ל-42 אצל נשים. השאפתנות שם נדלקת לפי הצורך: יעד שחשוב מקבל דחיפה אמיתית, ויעד שאינו חשוב מקבל משיכת כתפיים כנה בלי רגשות אשם.
החלוקה לרמות נשענת על מוסכמת האחוזונים 30/40/30 של ג׳ונסון ואינה סף של הצלחה. ציון גבוה מספר איפה עומד הרף האישי ולא מה כבר הושג בפועל, וציון נמוך אינו חוסר שדורש תיקון. שני הדפוסים מופיעים בחיים שמתנהלים היטב.
הציון הגולמי הוא סכום של עשר תשובות שכל אחת מהן שוקלת בין 1 ל-5, ולכן הטווח האפשרי נע בין 10 ל-50. העקומה שלמטה נשענת על 135,947 פרופילים שהושלמו בגרסה בת 300 הפריטים.
| אחוזון | ציון גולמי |
|---|---|
| 10 | 29 |
| 25 | 34 |
| 50 | 39 |
| 75 | 43 |
| 90 | 47 |
החציון עומד על 37 אצל גברים ועל 38 אצל נשים, ומחצית מכל קבוצה נופלת בין 32 ל-42 ובין 34 ל-43. המשקל של הסולם כולו נוטה אל הציונים הגבוהים, ולכן 38 שנראים רגילים למראה הם בדיוק האמצע ולא תוצאה חזקה. האחוזון נמדד מול אנשים בני אותו מין ואותה קבוצת גיל שהשלימו את השאלון, ולא מול כלל האוכלוסייה.
בנתונים שלנו עולים שני הבדלים בין קבוצות, ורק לאחד מהם יש משקל של ממש כשקוראים פרופיל אישי.
נשים מקבלות בממוצע 38.2 נקודות וגברים 37.1, קצת יותר מנקודה אחת של הפרש, והפער התשיעי בקטנותו מבין שלושים הפנים. הגיל עושה כאן יותר: אצל גברים הממוצע עולה מ-35.3 מתחת לגיל 21 ל-39.8 אחרי גיל 60, ואצל נשים מ-36.9 ל-40.3. בתא המבוגר ביותר יושבים כ-250 אנשים מכל מין, מספר שחוזר בכל שלושים הפנים מפני שמדובר באותו מדגם עצמו, ולכן הקצה הזה נקרא כאינדיקציה ולא כמדידה יציבה.
מול הציון הכולל של הממד הפן הזה קשור הדוק יותר מכל אחות שלו חוץ ממשמעת עצמית, 0.79. בתוך המשפחה, הקרובה ביותר אליו היא משמעת עצמית ב-0.70, אחריה מסוגלות עצמית ב-0.67, ובקצה השני שיקול דעת ב-0.33 בלבד. מחוץ לממד בולט מרץ ב-0.58, ולמרץ עצמו אין שותף קרוב יותר בשום מקום במודל, אחריו אסרטיביות ב-0.45 ובכיוון ההפוך דכדוך במינוס 0.40.
בעבודה הפן הזה מכריע על מה מתנדבים. ציון גבוה לוקח משימה במידה אחת גדולה מהקודמת, ויעד שנלקח ולא הוחלף אינו נשאר בלי תשומת לב לאורך זמן. המחיר הוא תקרה שממשיכה לזוז: אפשר לספק תוצאות עשור שלם ולא להרגיש אף פעם שהמרחק נסגר. ציון נמוך שומר על צורת התפקיד ומגן על הגבול הזה, ומשלם על כך בכך שלפעמים עוקפים אותו בלי לומר מדוע.
בבית השאפתנות נראית לפי המקום שאליו הולכת תשומת הלב. בציון גבוה יש דחף שבן זוג מעריך מקצה החדר ונשחק ממנו מהמושב שלידו, מפני שמושא הרדיפה נמצא בדרך כלל קצת מעבר לחדר הזה. ציון נמוך נוכח יותר בהווה, קל יותר לתכנן איתו שבת רגילה, ובן זוג שקורא דאגה כתנועה קדימה עלול לפרש את הנוכחות השקטה הזאת כקרירות.
בצמיחה אישית השאלה אינה כמה שאפתנות יש אלא לאן היא מכוונת. בקצה הגבוה התכונה מספקת את הדחיפה וכמעט אף פעם לא את הביקורת, ולכן יעד שאומץ בגיל עשרים יכול להמשיך לפעול בגיל ארבעים בלי שאיש בדק אם הוא עדיין שייך. בקצה הנמוך התזוזה, אם היא מגיעה בכלל, מגיעה דרך דבר אחד מסוים שהתברר כשווה את המאמץ.
ההערכה המקובלת מעבודות על תאומים אומרת שקרוב למחצית מההבדלים בין אנשים בתכונות מהסוג הזה עוברים בתורשה, ואת החלק הגדול של היתר מסבירות נסיבות שאינן משותפות אפילו לשני ילדים שגדלו באותה דירה. כלומר יש כאן מרווח לתנועה, אבל מה שכמעט אינו זז הוא הסדר היחסי: מי שתובעני מעצמו בגיל עשרים צפוי להימצא בין התובעניים גם בגיל חמישים, גם אם הגובה של כל הקבוצה עלה בינתיים.
הנורמות שלנו מראות עלייה של כארבע נקודות בין הקבוצה הצעירה לבין המבוגרת, וכל ששת הפנים של מצפוניות זזים באותו כיוון. מדובר באנשים שונים שנמדדו בגילים שונים ולא באדם אחד לאורך חייו, ולכן השיפוע הוא נטייה של אוכלוסייה ולא לוח זמנים אישי. השאפתנות גם משנה צורה בלי לשנות גודל: מה שהיא מכוונת אליו בגיל חמישים רק לעיתים רחוקות זהה למה שהיא כיוונה אליו בגיל עשרים.
רף גבוה מעל משמעת עצמית גבוהה הוא חיים אחרים לגמרי מאותו רף בדיוק מעל משמעת עצמית נמוכה, והצירוף השני הוא זה שאוסף את רוב התסכול העצמי. לקרוא ציון אחד מול השני זה בדיוק מה שהניתוח בתשלום עושה.
חינם, בלי הרשמה, תוצאות מיד
בגרסה של 300 הפריטים עומדים מאחורי הפן עשרה היגדים, ובגרסה של 120 ארבעה. לכל תשובה ניתן משקל שבין 1 ל-5, פריטים בניסוח הפוך נהפכים בחזרה לפני החיבור, והסכום מתורגם לאחוזון בעזרת טבלת הנורמות המתאימה למין ולקבוצת הגיל. את הקיצור הסולם הזה סופג טוב: אלפא יורדת מ-0.84 ל-0.80 בלבד, הירידה השישית בקטנותה מבין שלושים הפנים.
אלפא מראה עד כמה ההיגדים של אותו סולם מסתדרים זה עם זה. במחקר נהוג לראות 0.70 ומעלה כערך יציב. חישבנו את המספרים בעצמנו מהנתונים הפתוחים של ג’ונסון, כך שאפשר להשוות אותם לערכים שפורסמו.
עשרת ההיגדים אינם מופיעים כאן בטקסט. מי שרואה את הניסוח מראש עונה עליו אחרת, ולכן הפריטים נחשפים רק בתוך המבחן עצמו.
300 שאלות · כ-40 דקות
לעשות את המבחן המלא120 שאלות · כ-15 דקות
לעשות את הגרסה הקצרהחינם, בלי הרשמה, תוצאות מיד
כדאי קודם לסמן בתחושת בטן איפה נמצא הציון ביחס לאנשים אחרים, ורק אחר כך לעשות את המבחן. ההערכה נוטה להיגרר אחרי מה שנמצא כרגע ברדיפה, ולכן ההשוואה בסוף מעניינת בפני עצמה.
0 פירושו נמוך כמעט מכולם שעשו את המבחן, 100 פירושו גבוה כמעט מכולם.
זה ניחוש, לא מדידה. המבחן משווה את התשובות שלך לנורמות מאנשים אמיתיים.
אחד קובע את גובה הרף, והשני מכריע אם העבודה נמשכת אחרי שהיא חדלה להיות מעניינת. המתאם ביניהם 0.70, הצמד ההדוק ביותר בתוך מצפוניות, ולכן הם נעים יחד לרוב. במקום שבו הם נפרדים, רף גבוה מעל כוח התמדה קטן מייצר את הביקורת העצמית הקשה ביותר, ופסק הדין הזה רק לעיתים רחוקות הוגן.
לא, זה האמצע. הסולם כולו עומד גבוה במדגם שלנו: החציון הוא 37 אצל גברים ו-38 אצל נשים, והעשירון העליון נפתח רק ב-45 או ב-46. נקודות גולמיות אינן אומרות דבר עד שקוראים אותן מול טבלת הנורמות של המין וקבוצת הגיל, וזו הסיבה שהתוצאה בדף התוצאות מוצגת כאחוזון.
לא בסולם הזה. שאיפה להישגים וחיפוש ריגושים עומדים על 0.006 בנתונים שלנו, קרוב לאפס כמעט כמו כל דבר במודל: מתוך 435 צמדי הפנים רק שבעה יושבים קרוב יותר לאפס. לרצות תוצאה גדולה יותר ולרצות ריגוש חזק יותר הם שני תיאבונות נפרדים לחלוטין.
לא. ההיגדים מעמידים את האדם מול התוצאה הקודמת שלו עצמו ולא מול אנשים אחרים, ועל יריבות הם אינם שואלים כלל. אפשר להרים רף אישי בכל שנה ולהישאר אדיש למקום שבו עומדים האחרים, ואפשר להתחרות בעוז דווקא בתוך רף שאינו זז מעולם ממקומו.
הרמה אצל רוב האנשים מטפסת מעט לאורך שנות הבגרות, ולכן שום דבר כאן אינו נעול, אבל התזוזה נמדדת בשנים ולא בשבועות. ההתנהגות מהירה יותר מהנטייה: יריב, תאריך יעד או סולם קידום שנראה לעין משנים את מה שמושכים אליו ברבעון הזה, בלי להזיז את המיקום בסולם עצמו.
החישוב שלנו על הנתונים הפתוחים של ג׳ונסון נותן אלפא 0.84 לגרסה בת עשרת ההיגדים ו-0.80 לגרסה בת ארבעה. הפער ביניהן הוא השישי בקטנותו מבין שלושים הפנים, כלומר זהו אחד הסולמות הבודדים שהמבחן הקצר כמעט אינו מקהה. ההיגדים מושכים לכיוון אחד ואינם מודדים כמה דברים בבת אחת.
בגרסה הארוכה עומדים מאחורי הסולם הזה עשרה היגדים ובקצרה ארבעה, ושלושים הפנים חוזרים בשתי הדרכים. שתי הגרסאות בחינם, והאחוזון מגיע יחד עם שאר הפרופיל.
חינם, בלי הרשמה, תוצאות מיד